על הדרך | שיחות עם טובי פולק

ככל שמתקרב מועד הבחירות, בעוד קצת יותר מחודשיים, מתרבים הסקרים ומסתחררים המספרים. לאן אנחנו הולכים? מה מצבו האמיתי של גוש השינוי? האם לקואליציה יש סיכוי להתאושש ולהשתמר? גבע קרא-עוז, איש של נתונים ומספרים, בנה מודל חיזוי וניתוח מבוסס על מנגנון של בינה מלאכותית, שלתוכו הוא יצק נתונים משלל מקורות: פנקס הבוחרים, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נתונים דמוגרפיים וגיאוגרפיים, הודעות, ידיעות וסקרים שמתפרסמים על בסיס יומי כמעט ועוד. בפינת הבחירות מס' 1, קצת יותר משמונה שבועות לפני היום הקובע, שוחחנו על תמונת המצב, הסיבות, הנסיבות והמגמות. בגדול, היחסים הבין-גושיים יציבים למדי כבר תקופה ארוכה (50-70), גוש השינוי כמעט שלא מאבד כוח מפיצולים מיותרים בעוד שבגוש הקואליציה המצב הפוך. לאן זה הולך והאם המגמה תימשך? על כך בפינות הבאות. ובעיקר במוצאי יום הבחירות

בכל השיח הפוליטי, להטוטי הסוקרים, הניתוחים והפרשנויות - ערביי ישראל מסומנים כג'וקר שעלול/עשוי להכריע את גורל הבחירות הקרובות ואולי את גורל המדינה בכלל. בשיחה עם ג'עפר פרח, מס' ברשימת חד"ש לכנסת, הבהרתי לו שאני לא מטיל עליו את האחריות על קביעת גורלי, גורל משפחתי ועתיד המדינה - אבל גם לא אפטור אותו (ואותם) מהאחריות לעתיד המשותף של כולנו. מוזמנים לשיחה יוצאת דופן עם אורח אחר, פוליטיקאי ערבי-ישראלי (במקרה הזה ערבי-נוצרי) שיש לו את כל הנתונים להיות הגשר שעליו נצעד כולנו לעתיד מעט יותר נורמלי. או כמו שהוא אומר: הגיע הזמן שהיהודים הישראלים ישתחררו מתודעת המיעוט והרדיפה שלהם ויצטרפו לרוב, לפחות זה שבין בנהר לים ובמזרח התיכון בכלל. שיחה על הפוליטיקה הישראלית; על הסיכוי לריצה משותפת של המפלגות הערביות, ריצה שאולי תטרוף את כל הקלפים; על השקפת עולם; על שוויון הזדמנויות ושוויון בכלל; על חיים משותפים ואפילו -  מה אתם יודעים - על סוציאליזם וקומוניזם. פרק נוסף בסדרת השיחות הפוליטיות לקראת הבחירות

השנים עפות ולפעמים קצת קשה להיזכר, אבל הפודקאסט מלווה את משפחת הבר כמה שנים טובות: לפני, במהלך ואחרי ההחלטה על ההגירה ובסופו של דבר המעשה עצמו. אז במלאת שנתיים לעזיבה לברלין, חזרנו אל קרן הבר להתעדכן במה שעובר עליה ועל משפחתה (השיחה הקודמת הייתה בדיוק לפני שנה, במלאת שנה לעזיבה); להבין איך זה להיות שם ובעיקר איך זה לא להיות כאן; על הריאות שמתמלאות אוויר; על אינסוף הירוק והאוויר היותר קריר (לפחות ברוב חודשי השנה); על הממ"דים והאזעקות שנשארו מאחור ואט אט נהפכו לזיכרון עמום (גם אם טראומטי); על הנפש שמתרגעת; וגם, כמובן, על הבחירות כאן. וכצפוי, אין לקרן הבר מי יודע מה ציפיות, גם אם הקואליציה הנוכחית תובס ותלך. היא לא מזהה אף אחד, בשום מחנה, שקורא או שואף לשוויון, לשלום, לנורמליות, לחברה יותר אנושית ומעט יותר צודקת. פרק נוסף בסדרת השיחות לקראת בחירות אוקטובר 2026

מאז ומעולם ובוודאי מאז שכולנו למדנו להכיר אותו, שרגא טיחובר היה ההגדרה הקלאסית של מלח הארץ. בן למשפחה שורשית; לוחם חי"ר ומילואימניק עד והרבה מעבר לגיל ההתנדבות; בעל חוש צדק מפותח בכל הקשור לחברה שבה הוא חי; מפגין ומוחה מתמיד שגם שילם מחירים אישיים לא פשוטים (מעצרים, פגיעת ישירה של מכת"זית, הפשטה בתא המעצר... רשימה חלקית). ועכשיו, בימים הגורליים האלה, הוא בערך כמו כולנו: פעילים (במידה) מאחורי הקלעים, כמעט שלא יוצא עוד לרחובות, חבר וציר בדמוקרטים ובהחלט אזרח מודאג. הוא מסכים שהבחירות הקרובות יהיו הגורליות ביותר שידענו, בחירות שאם לא נצא מהן בשלום סביר להניח שהמפעל הגדול הגיע לסוף דרכו. הוא לא מופתע מדעיכת המחאה; נדהם מכך שמפלגות השלטון עדיין לגיטימיות, בשעה שהן עצמן מלבות את הדה-לגיטימציה הפושעת של יאיר גולן והדמוקרטים; מודע היטב להיותנו (השמאל הליברלי החילוני) מיעוט כמעט זניח ובהחלט מבין (גם אם לא מקבל) את הטרנד שסוחף את מיטב חברינו ומכרינו לתמיכה במועמד שעמדותיו אינן ברורות ואפילו רשימה של ממש אין לו. מוזמנים לשיחה פוליטית מקיפה ומפוכחת, מפגש נוסף בסדרה של לקראת הבחירות

שלושה חודשים בדיוק לפני המועד הנקוב של הבחירות הכלליות, הגיע הזמן לדבר על המגמות והמספרים. גבע קרא-עוז, לשעבר עיתונאי ואחד שמבין בפוליטיקה, במספרים, בקמפיינים ובטרנדים, טוען שלראשונה אחרי קרוב לארבע שנים, אפשר להבחין באור שמבצבץ במקצה המנהרה ומקורו לא בהכרח המשאית שדוהרת ממול. סיכמנו שחשוב להבין כיצד להשתמש בסקרים ובמספרים, להבין את המגמות והמומנטום ולזכור שבסופושל דבר - המדד הקובע היחיד הוא ההצבעה ביום הבחירות. כרגע נראה שלקואליציה הנוכחית יהיה קשה מאוד לשחזר את הרכבה הנוכחי והישגיה הקטסטרופליים בקדנציה הנוכחית, אבל המבחן הגדול של גוש השינוי יהיה בהפרש המנדטים הסופי ובהרכב האפשרי של השותפות לקואליציה שתהיה. וחשוב גם לזכור שבדיוק שבוע אחרי הבחירות שלנו, תלך ארה"ב לבחירות אמצע הקדנציה וגם שם צפוי (אולי!) סוג של מהפך. שיחה ראשונה בסדרה לקראת הבחירות הקרובות, מעט פחות קודרת מכל קודמותיה בשנים האחרונות

ההודעה שהגיעה בטלפון ביום שישי בבוקר הכתה אותי בהלם: "אבי שגיא מת"? לא היה לי מושג, רציתי להאמין שזו אולי טעות, אבל כולנו כבר מכירים את הרוטינה: כן, ככה הדברים האלה נודעים לנו. במכה. ללא הכנה. ונדיר שזו באמת טעות.  והיינו בקשר, אבי שגיא ואני, בסך הכל 4-3 ימים לפני כן. ואפילו קבענו להקליט פרק חדש בעקבות מאמר חדש שכתב, מיד אחרי שישתחרר מבית החולים לאיזה ניתוח שלא היה אמור להיות מסכן חיים. אבל אתם יודעים איך זה כשהאדם מתכנן תוכניות. אז הקדשתי כמחצית מהמונולוג כאן לאבי שגיא ז"ל, וזה לא היה לי קל. ובנפרד, את המחצית השנייה של הפרק הקדשתי לדמוקרטים, שהולכים מחר (יום שני, 20 ביולי) לפריימריז - שעל פניו נראים כמו אירוע היסטורי. דיברתי על המפלגה, על ההתפקדות חסרת התקדים, על המועמדים המעולים, על הטרמפיסטים הבלתי נמנעים ועל מדורת השבט ש(אולי, בתקווה) מתלקחת מחדש

כבר למחרת השבעה באוקטובר, בוודאי בשבועות הספורים שאחריו, היה ברור לעמוס הראל, הפרשן הצבאי של עיתון הארץ, שהוא יכתוב ספר על המלחמה. ועדיין, שום דבר לא הכין אותו למה שיתגלה לו במהלך הדרך: הסיפור המלא של המחדל, האסון, הרשלנות, הזלזול, ההפקרה - אסון שספק אם ממדיו ומרכיביו האמיתיים יתבררו אי פעם. מה שהוא ידע וחשב שהבין בזמן אמת היה כאין ואפס לעומת המציאות שהלכה ונחשפה בפניו שבוע אחרי שבוע, חודשים ושנים. וכך, בין העוטף המעשן והמדמם לדיווחים והפרשנויות על המתרחש במטכ"ל, בפיקודים, באוגדות ובחטיבות, בתוך הארץ ומחוצה לה, ברצועת עזה ובלבנון ובהמשך גם מעל שמי איראן - הקדיש הראל את השנתיים וחצי האחרונות לכתיבת המסמך הרחב, המקיף, המפורט והעמוק ביותר שנכתב על הקטסטרופה. ולמרות שהספר הוא דו"ח ברמה של ועדת חקירה ממלכתית של איש אחד (עם כמה עוזרים ושותפים מסורים), הראל עומד על כך שוועדת חקירה ממלכתית - שהייתה חייבת לקום עוד במהלך 2023 - היא עדיין המהלך הראשון, הנדרש, הדחוף, של הממשלה הבאה שתקום. קחו אוויר ושעה שקטה ותקשיבו לכל מילה. ותשיגו את הספר, כי הוא נחטף מהחנויות בקצב מטורף

כמי שהגיעה מהפריפריה הצפונית (מגדל העמק), בת לאיש מפלגת העבודה וחברת מפלגה בעצמה עם מודעות פוליטית עיקשת עוד מנעוריה, חברת הכנסת נעמה לזימי (עבודה / דמוקרטים) לא מנפנפת במוצאה אבל בהחלט נלחמת על דעותיה. היא מתמקדת בצד החברתי של המאבק - חינוך, חינוך ועוד חינוך - אבל לא בורחת מהצגה של העמדה הביטחונית-מדינית הקלאסית של מפלגת העבודה בדורות האחרונים: "רק שלום והסדרים מדיניים יבטיחו ביטחון". פעילה ולוחמת נמרצת וחסרת פשרות בעוולות השלטון, משתתפת אקטיבית בכל אירועי המחאה וההפגנות, מייצגת - מעמדת מיעוט מובהקת - את מה שנשאר ממחנה שלם, שנותר ללא ייצוג ולא חוששת להתעמת עם הקולגות שלה בכנסת (מול ח"כ פינדרוס שהציע לירות לה ברגליים, מול שמחה רוטמן שזרק אותה שוב ושוב מדיוני הוועדה שלו, מול צרחני הליכוד המתחלפים ומה לא). עכשיו היא רצה בפריימריז של הדמוקרטים וצפויה לסיים במקום הראשון (המקום שבו סיימה בפריימריז של העבודה לפני 4 שנים). שיחה נוספת (ואולי אחרונה בסדרה) עם מועמדות ומועמדי הדמוקרטים בפריימריז

בשבוע האחרון עלה אבי דבוש לכותרות בהקשרים שהוא היה שמח אם לא היו באים לעולם. מפלגת הדמוקרטים, שאליה הוא הצטרף כחבר ותיק של מרצ, החליטה שמסיבה טכנית כלשהי הוא לא יוכל להתמודד על המקומות המשוריינים לנציגי מרצ (כמו גם חברו מוסי רז), עניין שיוכרע סופית השבוע; בנוסף שמו גם עלה במסגרת תחקיר של הארץ על שימוש לצרכי הפריימריז בכספים שנתרמו לגופי המחאה החברתית (תגובתו נמסרה לכתבי הארץ). אבל אחרי כל זה, דבוש - איש הדרום ותושב קיבוץ נירים שהותקף בשבעה באוקטובר - נאבק בכיבוש כמנכ"ל ארגון "קול רבני לזכויות אדם", הוסמך לרבנות במסגרת מכון הרטמן (למרות שכיום הוא לא מגדיר עצמו דתי) ומתמודד בדמוקרטים גם על משבצת הייצוג של המגזר הכפרי. שיחה על פריפריה מול מרכז ודפוסי ההצבעה בהתאם; על רווחה ושוויון; על חינוך ושילוב; על ההזנחה ועל ההפקרה וההפקרות של הממשלה הנוכחית והממשלות בכלל. פרק נוסף בסדרת השיחות עם מתמודדי הפריימריז בדמוקרטים

היא יודעת שמערכת הבחירות הצפויה תהיה קשה, שהיריב מר ועיקש והיא מבינה את החששות והתחושות הקשות לקראת סיום קדנציית ממשלת הימין על מלא - קרוב לשלוש שנים לשבעה באוקטובר וכמעט ארבע שנים בתוך ההפיכה המשטרית. ועם זאת, ח"כ אפרת רייטן, מהבודדות (בודדים) שהיו אופוזיציה אמיתית בקדנציה הנוכחית, מקוממת מול התחזיות על חבירה אפשרית של מי שינצח בבחירות, בהנחה שזה יהיה הצד שלה (ככל שיש דבר כזה) למפלגות שהן חלק אינטגרלי מקואליציית הדמים. מבחינתה, מדובר בתבוסתנות ופחדנות, למרות שהיא מבינה את הסנטימנט. היא משוכנעת בניצחון של הצד הטוב בבחירות הקרובות, שואפת להיות חלק מהקואליציה ולקבל את תיק המשפטים ויודעת היטב שעבודת השיקום והתיקון תהיה קשה ומרה. היא מקווה להגיע למקום גבוה בפריימריז של הדמוקרטים ומזכירה ששום דבר לא מובטח לה מראש. פרק נוסף בסדרת השיחות עם מועמדי הפריימריז בדמוקרטים

כולם יודעים שאם יש משהו שעשוי להכריע את הבחירות הגורליות שלפנינו זה אחוז ההשתתפות ואופי ההצבעה בחברה הערבית. בבחירות האחרונות אחוז הבחירה של הערבים היה נמוך ב-27% מאחוז ההצבעה הכללי, ואת התוצאה - יחד עם נפילתה של מרצ - כולנו חשים על בשרנו ב-4 השנים האחרונות. עו"ד נדאל מסאלחה מכיר היטב את הנתונים ומקווה שהפעם זה ישתנה. הוא מתייצב לפריימריז של הדמוקרטים ויתמודד על משבצת המיעוטים (ערבים / דרוזים), אבל מקווה שיהיה לו מה לומר גם בהצבעה הכללית. שוחחנו על כל מה שכואב למיעוט שהכי נוכח בחיינו וזה שהמדינה עושה הכל בשביל להתעלם ממנו, להזניח אותו, למנוע ממנו שוויון זכויות והזדמנויות. שיחה על הוויה של מיעוט, על הדילמה הלאומית (ועל חוק הלאום הנואל), על חינוך ותרבות, על השכלה והשתלבות, על האלימות ומקורותיה, על אנושיות, שוויון ודמוקרטיה. מוזמנים לפרק נוסף, חשוב במיוחד, בסדרת השיחות עם המועמדים לפריימריז בדמוקרטים

לשיחה הזו דני אלגרט הגיע כשהוא בשל ומוכן למשימה הבאה: כניסה לפוליטיקה. קצת אחרי שימלאו שלוש שנים לאותו יום נורא בשבעה באוקטובר, יתקיימו (בתקווה) הבחירות הגורליות בתולדות המדינה -  ואלגרט משוכנע שהאירוע הזה יהיה תחילתו של הריפוי. אלגרט, בעבר קצין חבלה בכיר ומפקד משטרת אשדוד, היסטוריון ומזרחן בהשכלתו והיום מורה ומחנך בבית-ספר תיכון, כיתת את רגליו בשנתיים וחצי האחרונות במאבק הבלתי מתפשר להחזרת החטופים ("את אחי לא הצלחתי להציל"), באינספור פגישות עם מקבלי החלטות בכל הדרגים, במאבקים מרים עם נציגי קואליציית הדמים ואחרי עבודת שטח בחוגי בית, בתקשורת ובכלל - וכעת הוא מתמודד על מקום ריאלי ברשימת הדמוקרטים לכנסת. פרק נוסף בסדרת השיחות עם מועמדות ומועמדי הדמוקרטים לפריימריז

היא נולדה במושב נתיב העשרה, חוותה כילדה את המאבק של הוריה וחבריהם נגד הפינוי מסיני, אחרי שירות צבאי בדובר צה"ל היא למדה משפטים ובמקביל מילאה שורה של תפקידים עיתונאיים בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונות כתובה. בהמשך התמחתה הדס רגולסקי במחלקה הפלילית בפרקליטות מחוז ולאחר מכן נסעה ללמוד תואר שני בעיתונות באוניברסיטת ברקלי. במסגרת תפקידיה בעירית ת"א היא יו"ר הוועדה העירונית לטיפול בנפגעי השבעה באוקטובר, מכהנת כראש מטה הדמוקרטיות - מטה הנשים והשוויון במפלגת הדמוקרטי - ממובילות מאבק הנשים, ממייסדות "בונות אלטרנטיבה" ולשעבר מנכ"לית  "חוזה חדש". שיחה על מקומן של הנשים במאבקים הפוליטיים והחברתיים, ההכרח להפריד את הדת מהמדינה, חשיבות הפעילות במסגרת הרשויות המקומיות וגם כמובן עתיד החברה והמדינה. פרק נוסף בסדרת השיחות עם מועמדות ומועמדי הפריימריז במפלגת הדמוקרטים

נדירים המקרים שבהם אדם אחד משנה את תפיסת המציאות של מילים וביטויים שבדרך-כלל נתפסים כשליליים. למשל: חבר כנסת, חובש כיפה, רב, פוליטיקאי. במקרה של ח"כ הרב גלעד קריב, נדמה שכל התארים הנ"ל הם עיטורי כבוד. קריב נשאר אחד מקומץ של חברות וחברי כנסת (מה שהייתה מפלגת העבודה והיום הדמוקרטים) שמוציאים שם טוב למקצועות ותארים שקשה לחשוב עליהם טובות, כמו פוליטיקאים ורבנים. קריב הוא מהאחרונים שמקיים הלכה למעשה את שליחותו הציבורית ואי אפשר להחמיץ אותו: במליאה, בוועדות, במחאות, בהפגנות וגם (לא מספיק) בתקשורת. הוא חושב שאפשר לנצח את הבחירות האלה; הוא מקווה שהדמוקרטים יהיו חלק מהותי מהממשלה הבאה; הוא משוכנע שעדיין לא מאוחר לשנות ולשקם ולהבריא; וגם הוא מבקש את אמון ציבור מתפקדי הדמוקרטים. פרק נוסף בשיחות עם מועמדות ומועמדי הפריימריז של הדמוקרטים לקראת הבחירות

הרצון להגיע לשם קיים והיה תמיד - החלטה שלי לטוס לניו-יורק בפעם הזו התקבלה במהלך שעות ספורות. דקות. ההזדמנות הגיעה ומומשה ובתוך יממה היא נהפכה לעשרה ימים של שכרון חושים. בשורה התחתונה, הניו-יורק ניקס זכו באליפות בפעם הראשונה אחרי 53 שנה (ו-27 שנים אחרי הגמר האחרון), אבל מה שקרה בשבועיים האחרונים הוא הכל, וממש לא רק כדורסל. השיחה עם ציפי שמילוביץ', שחיה שם כבר עשור וחצי ומכירה את הווייב מקרוב, הולכת להיסטוריה הקצרה והרחוקה, למכות והמשברים שהעיר ספגה, ליכולת ההתאוששות המופלאה שלה, לזיכרון המשותף, לאחווה שמאחדת מיליונים שרובם לא מכירים אלה את אלה, לאנרגיות העירוניות והאנושיות שאי-אפשר למצוא בשום מקום אחר בעולם. ויצא שגם אני הייתי שם וזכיתי לספוג את החוויה המופלאה הזו. בגוף ראשון ממש. מוזמנים לקחת אוויר ולצלול לשיחה על כדורסל ועל החיים עצמם

כל מי שעוקב אחרי המאבקים החברתיים, המחאה, ההפגנות, הדרישות לשקיפות פוליטית, חברתית וכלכלית בישראל בעשור האחרון ויותר, בוודאי שמע על תומר אביטל. הוא קיים בתודעת המאבק החברתי בשני העשורים האחרונים - כעיתונאי (עיתונות כתובה ומשודרת, בלוגים, פודקאסטים), תחקירן, עורך, בלוגר, מרצה, אקטיביסט שמוביל מיזמי מאבק ומחאה ("שקוף", "לובי 99" ועוד). אביטל גם התמודד במסגרת מפלגת העבודה בבחירות בשנת 2022 ושובץ במקום ה-19 ברשימה. עכשיו הוא רץ בפריימריז של הדמוקרטים עם תוכנית שכותרתה: "לחולל מהפכה בכנסת מבפנים", שעוסקת בעיקר בדרישה לשקיפות, פיצוח קשרי ההון והשלטון, מאבק במונופולים, יוקר המחייה, חינוך, בריאות ועוד. שיחה נוספת בסדרה שמארחת מבחר מהמועמדות והמועמדים בפריימריז של הדמוקרטים

עד ינואר 2023, זמן קצר אחרי שהוקמה ממשלת הזוועות (שעדיין מכהנת, למרבה הזוועה), עסקה לי הופמן אגיב במקצוע שאותו למדה ובו התמחתה: ענף היין. אבל אז הגיע הנאום של יריב לוין והפך רבים מאיתנו למוחים חסרי מנוח. וכך קרה גם להופמן. כפי שהיא מעידה על עצמה, אחרי נאום לוין היא קמה ויצאה מהבית, הצטרפה לתנועת "בונות אלטרנטיבה" ובמהרה נהפכה למנהלת השטח והמאבקים של התנועה. עכשיו (גם) היא מתמודדת בפריימריז של הדמוקרטים תחת כמה דגלים (כהגדרתה): הצלת החינוך, בלימת תהליכי ההדתה ועצירה של הזרמת הכספים לעמותות קיצוניות; הגנה בלתי מתפשרת על זכויות נשים; חשיפת ובלימת הקשרים שבין מכוני מחקר קיצוניים לבין החקיקה הממשלתית; החזרת הביטחון האישי, קידום חיים משותפים והחזרת השקט לרחובות. שיחה נוספת לקראת הפריימריז בדמוקרטים

למרות שהיא מוחה, שרה, רוקדת ורוקעת ברחובות כבר קרוב לעשור, גם עו"ד (ורו"ח) נאוה רוזוליו - מגפון מחאה נמרצת של אישה אחת (עם המון שותפות ושותפים) - יודעת שהעשייה האמיתית והסיכוי לשינוי מגיעים מהפוליטיקה. על כן היא התפקדה לדמוקרטים, הודיעה שהיא רצה בפריימריז של המפלגה ותתמודד על מקום גבוה ככל האפשר ברשימה לבחירות ולכנסת הבאה. היא מגדירה את עצמה "שמאל" אבל מבינה את הרתיעה מהשימוש בשם התואר הזה ("עבודה של מכונת הרעל", כמובן); היא אופטימית בנוגע לניצחון גוש השינוי (למרות שהיא יודעת שהצד השני יעשה הכל לערער על תקינות הבחירות ויכפור בתוצאות, אם יובס); היא בעד שותפות מלאה יהודית-ערבית ולהיפך; היא משוכנעת שהליכוד וספיחיו הם פסולי חיתון לכל קואליציית שינוי עתידית; והיא בטוחה שלמרות הקשיים, עדיין יש מה להציל ואפשר יהיה לשקם. מוזמנים לפרק נוסף בסדרת בשיחות עם מועמדות ומועמדי הדמוקרטים בפריימריז

אומרים שליגות הספורט המקצועניות בנויות על יריבויות מיתולוגיות; על היסטוריה; על קרבות גלדיאטורים עקובים מדם; על מופעים בלתי נשכחים של כוכבים גדולים מהחיים. ובכן, אנחנו הולכים לאחת כזאת. ציפי שמילוביץ', ניו-יורקית כבר די הרבה שנים, חלמה לקבל סדרה כזו, והנה זה מגיע. מצד אחד הניו-יורק ניקס המיתולוגית, שמשחקת בבית המקדש של הכדורסל העולמי (המדיסון סקוור גארדן) ומגיעה לגמר אחרי פלייאוף מהאגדות (11 ניצחונות רצופים, כולל שני סוויפים מרשימים בחצי הגמר והגמר של האזור המזרחי); ואילו סן-אנטוניו, שמגיעה עם יתרון ביתיות, התישה את עצמה בסדרה פיזית (6 משחקים) מול מינסוטה ואחרי שהשלימהבגמר המערבי סדרה מפרכת שנגמרה רק במשחק 7, בחוץ, מול האלופה היוצאת מאוקלהומה סיטי. מוזמנים לשואו-דאון הכי גדול שליגת ה-נבא יכולה להציע היום: ויקטור וומבניאמה מול ג'יילן ברונסון, חבורת הילדים של סן-אנטוניו מול היחידה הקשוחה של הניקס. זו הולכת להיות סדרה אפית שתהיה שידור חוזר של הגמר האחרון שבו השתתפו הניקס, ב-1999 - סדרה שהסתיימה באליפות הראשונה (מחמש) של סן-אנטוניו ושל אחד, טים דאקנן. קחו אוויר

הניסיון הרב בתחום המדיני-דיפלומטי, השאיפה להסדרים מדיניים, ההכרה העמוקה שהפתרון בטווח הקצר והבינוני ובוודאי הארוך יהיה אך ורק מדיני - כל אלה מובילים את דרכו ומשנתו של ערן עציון. מי שכיהן בסגן ראש המל"ל, קונסול בסן-פרנסיסקו וראש החטיבה לתכנון מדיני במשרד החוץ, שקוע רובו ככולו במגעים המדיניים מול כל מי שמוכן לתת יד וכתף בקידום הסדרים שיבטיחו את קיומנו בחלק הזה של העולם. עכשיו הוא מצטרף רשמית למפלגת הדמוקרטים ויתמודד בפריימריז של המפלגה, מאמין במנהיגותו של יאיר גולן, בטוח בהצלחתו של גוש השינוי ושואף למקום בכיר ברשימת הדמוקרטים לכנסת. שיחה נוספת בסדרת השיחות עם מבחר מועמדי הדמוקרטים בפריימריז