על הדרך | שיחות עם טובי פולק

המנהיגים שהיו בטוחים שלישראל לא תהיה בעיה להתמודד בהצלחה במלחמה רב-חזיתית, נמצאים בימים אלה במצוקה רב-תחומית. בשיחה עם נווט הקרב בדימוס והחוקר היום עמר דנק, הוא מפרט את שלל מרכיבי הקושי והדילמות שעומדות בפני נתניהו וממשלתו בכל המישורים: בצד הצבאי הוא יתקשה להגיע להכרעה בדרום ובוודאי שלא לנטרל ולהעביר מן העולם את החמאס; וככל הנראה גם לא יצליח להביא להגליית סינוואר; והכי קשה עבורו: בסופו של דבר, ההסכם להפסקת אש ולשחרר החטופים  (שאלה גדולה) תתבצע מול חמאס, כי אין אף אחד אחר. וגם בצפון, גם אם תהיה הפסקת אש בשלב כלשהו (לא לפני שתושג רגיעה בדרום) - חיזבאללה יהיה שם גם ביום שאחרי. ועל הדרך נאלצת מדינת ישראל להתמודד עם מגבלות הכוח, הכסף, הצבא, הרס הדיפלומטיה ואובדן התמיכה הבינלאומית | לקמפיין התמיכה בפודקאסט

אחרי כמעט שמונה חודשים מדממים; עמוק בכאוס החדש של רפיח וגם בזה הישן של צפון הרצועה; מול מערכת פוליטית שמטרפדת כל שביב של סיכוי לעסקה לשחרור חטופים שמשמעותה סיום המלחמה - נדמה שצמרת צה"ל נמצאת על פרשת דרכים. שיחה עם עמוס הראל, הפרשן הצבאי של הארץ, על העובדה המדהימה שכל בכירי המערכת עדיין על מקומם; על התסכול מול הפקרת החטופים; על העומס הבלתי נסבל שנופל שוב ושוב על מגויסי המילואים; על חיילים צעירים שנשלחים לחזית אחרי הכשרה מינימלית; על ניצני האנרכיה בתוך הצבא, בעיות המשמעת, הביזוי והביזה, הקריאות לנקמה, הפרת פקודות בוטה וגם רשלנות לשמה. ובעיקר: על ההבנה המחלחלת שלא יהיה "ניצחון מוחלט" וששום דבר מבטיח לא מחכה לאף אחד ביום שאחרי | לקמפיין התמיכה בפודקאסט

ללא תכנון מוקדם ומבלי שהיה למישהו מושג כלשהו מה הולך לקרות ולאן כולנו הולכים, יצא שהפודקאסט "על הדרך" ליווה אותנו ואת מדינת ישראל בשלוש השנים המוטרפות, הקשות, המכוננות והמרות בתולדותיה. אם תרצו, בימים הקשים ביותר שידע העם היהודי (ובוודאי זה הישראלי) ב-80 השנים האחרונות. פרויקט צנוע שיצא לדרך בהיסוס ובזהירות בשלהי תקופת הקורונה; במקביל להשבעת ממשלת השינוי (שהבטיחה הרבה וקיימה מעט מדי); לאורך הקמפיין המופקר לפירוקה; משם לבחירות הנוראיות שהעלו את ממשלת הזוועות; לנאומו של לוין שהוציא את כולנו לרחובות למסע ארוך ומתיש של מאבק ומחאה חסר תקדים שנמשך עשרה חודשים. ואז הגיע ה-7 באוקטובר 2023 ואיתו החורבן. ובחודשים שחלפו מאז ועד לרגע זה נכתב סיפור ה"חורבן" - הרקוויאם למה ולמי שהיינו | לקמפיין התמיכה בפודקאסט

לפני מספר שבועות, כשנודע שבנימין נתניהו מקיים ההתייעצויות קדחתניות בדבר האפשרות שבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג יוציא נגדו צו מעצר, זה נראה כמו התקף פניקה והיסטריה שכה אופייני לאיש. עכשיו מסתבר שזה בהחלט עשוי לקרות ואפילו בקרוב. עו"ד שחר בן-מאיר חוזר ומפרט את ההבדלים שבין בתי הדין השונים השוכנים בהאג, מסביר את פרוצדורת צווי המעצר הבינלאומיים, מסביר על סמכויות בית הדין ועל  חובותיהן של המדינות החתומות על אמנת רומא שעל בסיסה פועל בית הדין הזה (ומזכיר את אלה שלא מכירות בו). ובתמצית: בלי קשר לרצחנות והפשעים החמורים בעליל של ראשי החמאס (שגם נגדם מתבצע הליך דומה), ברור בעליל שממשלת ישראל בכלל ונתניהו וגלנט בפרט הביאו עליהם את הצרה הזו: בהובלת המלחמה, באחריות הכוללת, בהצהרות המופקרות לאורך חודשי המלחמה הארוכים ובסירוב המתמשך להקל על האוכלוסייה הבלתי מעורבת | לקמפיין התמיכה בפודקאסט

בשנה האחרונה בכלל ומאז השבת ההיא באוקטובר, קשה החמיץ את הידע, המומחיות, שיקול הדעת ונועם ההליכות של נמרוד שפר, פרשן מבוקש ורהוט באולפני הטלוויזיה (בעיקר בחדשות 13). כאלוף (מיל'), טייס קרב שמילא שורה של תפקידים בכירים בחיל האוויר ובתעשייה האווירית, מציע שפר מבט רגוע ומפוכח על מהלכיה של מדינת ישראל, של הממשלה וגם של עמיתיו וממשיכיו בצבא. שיחה על היהירות הבלתי נתפסת שהביאה אותנו לאותה השבת; על ההתמכרות להפעלת כוח, שאין לה שום תוחלת צבאית ובעיקר לא מדינית; על אופן ניהול המלחמה אחרי השבועות הראשונים (מלחמה שאינה באמת מלחמה, שמנוהלת בידי הממשלה באופן מחפיר); על "המאפשרים" - בעיקר גנץ ואיזנקוט - שחייבים לצאת בדחיפות מהממשלה ולהוביל מהלך של בחירות בהקדם האפשרי (בעיקר על רקע קריאת התיגר לכאורה של שר הביטחון גלנט); ובעיקר על ההכרח לתכן ולהוביל את מדינת ישראל ליום שאחרי המלחמה | לקמפיין התמיכה בפודקאסט

אחרי שנות שירות ארוכות (בחטיבת המחקר באמ"ן ובמנהל האזרחי), סא"ל (מיל') אבי שלו קובע שישראל תקועה במלחמה בעזה (ובכלל) ללא שום אסטרטגיית יציאה. מצד אחד לא הוגדרו מטרות המלחמה ונקודות הסיום האפשריות ומצד שני ישראל הולכת ומסתבכת באחריות לחייהם, רווחתם, כלכלתם וחייהם של יותר מ-2 מיליון פלסטינים שמתגוררים ברצועה - האזור הצפוף ביותר בעולם. במקביל, דוחה הממשלה את כל היוזמות האמריקניות והבינלאומיות לסיום המלחמה, פתיחת מעברים לסיוע הומניטרי (נמל ימי, שדה תעופה, מעברים בטוחים עם שמירה על האינטרסים הביטחוניים של ישראל) והעברת השלטון ברצועה לגורמים פלסטיניים ואזורים בגיבוי רב-לאומי. לדעת אבי שלו, הגיע הזמן למעשה דרמטי שינתק אחת ולתמיד את הקשר הגורדי שבין עזה לישראל | לקמפיין התמיכה בפודקאסט

הספר "יומן אל-קאסמי שכתב אבי שלו (בעברית)
הגרסה באנגלית

מאמר (באנגלית) על היום שאחרי בעזה

בכל מאבק ומחאה יש את אלה שמובילים ואת האחרים שמצקצקים; אלה שיוצאים שוב ושוב מהאזור הבטוח והבית הנוח ואת האחרים שנמנעים. ד"ר יולנדה יבור, תושבת אור עקיבא ומוחה מתמידה ועיקשת במוקד קיסריה, בהחלט שייכת לזן הראשון. וזו גם דעתה של המשטרה, שזיהתה אותה בתור מי שמובילה את השיירה ועוצרת אותה שוב ושוב (ושוב). בשיחה איתה ועם שותפתה ל"מוקד קיסריה" אורלי מור ועם אסתי סגל, שמקבלת ומרכזת וחושפת את כל מוקדי וקבוצות המאבק, אפשר ללמוד מה באמת מפריע למשפחת הנאשם, כיצד היא מפעילה את המשטרה, איך זה עובד בפועל ועד כמה זה אפקטיבי ובעיקר: מה נשאר, אם בכלל, מהדמוקרטיה הישראלית. ולא שכחנו להזכיר את העבודה המופלאה של חברות וחברי מערך עוטף העצורים שעושים עבודת קודש ממש | לקמפיין התמיכה בפודקאסט

בעקבות השיחה עם מי שהיה רמטכ"ל ושר ביטחון, בוגי יעלון, שקרא לסגירת המכינה הצבאית בעלי - חזר הפודקאסט לפילוסוף, פרופ' אבי שגיא. שגיא מכיר היטב את התופעה אבל טוען שחברה דמוקרטית, ליברלית ופלורליסטית מחויבת לשמור על זכותם של כל הזרמים ומנהיגיהם להביע את דעותיהם, גם אם הן חשוכות ומקוממות (היחס לנשים במרחב הציבורי ובצבא, איסור על שירת נשים בצבא ובכלל, אפליית ודחיית הומוסקסואלים ועוד). מצד שני, כמי שהיה ממנסחי "רוח צה"ל", הוא מטיל על הפיקוד הבכיר את האחריות על המגמות המשיחיות בצבא, מאפייני הנקמה במלחמה, הפגיעה בחפים מפשע, הביזה, מעורבות הרבנים הצבאים והמשמעת הרופפת. ועדיין הוא עומד על שלו: כל זמן שאין חשש ממשי לנזק ישיר ומיידי - חובה לשמור על חופש הביטוי של כל הזרמים | לקמפיין התמיכה בפודקאסט

בשיחה שעשתה גלים במערכת הפוליטית והתקשורתית, התבטא משה בוגי יעלון נגד המכינה הקדם-צבאית "בני דוד" שבעלי (יעלון קרא לסגור את המכינה בתגובה לשאלה על המגמות המשיחיות שמוליכות אותנו במלחמה הנוכחית ועל השקפת העולם וההתבטאויות של ראשיה). עו"ד יאיר נהוראי, מחבר הספר "המהפכה השלישית", סוקר את תולדות הזרם המשיחי שצמח בישראל על בסיס משנתו של הרב קוק, התנחל במוסדות השלטון (שרידי המפד"ל ההיסטורית, פורום קהלת, בנט, שקד ויורשיהם) ובעיקר בשדרות הפיקוד בצבא, וקובע שהזרם הזה - שהיום רואה עצמו "הציונות הדתית" (החדשה?) - היא בעצם הכת המשיחית והזרם שמוליכים את כולנו באף. במידה רבה, זו מלחמתו של שבט יהודה בישראליות כולה. בפועל ובאופן מעשי, קובע נהוראי, חסידי הרב קוק שולטים היום בישראל | לקמפיין התמיכה בפודקאסט

למרות שבחודשים האחרונים אפשר למצוא אותו במחאות ובמאבקים נגד ממשלת הזדון הנוכחית, קורא לשחרור החטופים וקורא לבחירות עכשיו; ולפני כן במאבק הגדול נגד ההפיכה המשטרית - צריך להגיד: משה בוגי יעלון לא נעשה שמאלן. ממש לא. ועדיין, המציאות היא המציאות והיום הוא קרוב הרבה יותר לעמדות המרכזיות של השמאל הציוני (שהן לא בהכרח עמדות "שמאל") אבל רחוק מרחק שנות אור מהימין ה"חדש", זה שמיוצג על-ידי ממשלת הימין הקיצוני המשיחית הנוכחית. הוא קובע שהמלחמה הסתיימה ותומך בעסקה שתחזיר את החטופים, גם במחיר סיום מוחלט של המלחמה ושחרור אלפי אסירים ועצירים פלסטינים (למרות שהיה בעבר נגד עסקת שליט); בעד היפרדות מדינית מהפלסטינים ויצירת מנגנון ערבי פלסטיני אזורי שיחליף את שלטון החמאס בעזה (גם אם הוא יקום על בסיס ובשיתוף הרשות הפלסטינית); מזהיר מפני המגמות המשיחיות פשיסטיות של הממשלה (וגם של חלקים בצבא) והעומד בראשה ושותפיו, שחותרים למלחמת גוג ומגוג; ובעיקר הוא קורא לבחירות עכשיו, מהלך שיהיה חייב להתחיל ביציאתם מהממשלה של הקולגות שלו בצבא בעבר, גנץ ואיזנקוט | לקמפיין התמיכה בפודקאסט

כמו בכל שנה, להקליט שיחה במהלך פלייאוף ה-נבא זה סוג של הימור שעלול להתברר כניחוש מוצלח או שייזכר כתחזית כושלת. וכך, רגע אחרי שציפי שמילוביץ' ואני דיברנו על ג'ואל אמביד והפציעה המטרידה שלו, הוא קלע 50 נקודות וניצח את הניקס במשחק מס' 3; ואחרי ששיבחנו את קליבלנד שהציגה ניסיון ובגרות והובילה בבטחה 0-2 על אורלנדו, היא פשוט לא הופיעה למשחק 3 וחטפה תבוסה אסטרונומית. וכמובן, איך אפשר בלי: דיברנו על ההפסד הבלתי נתפס של בוסטון לנאחסית הקבועה שלה, מיאמי; וגם על האלופה מדנוור, שבינתיים הספיקה לעלות ל-0-3 על הלייקרס ונראית כמי שבשלה לזכות שוב בתואר; ודיברנו לא מעט גם על החייזרים יוקיץ' ודונצ'יץ' (ולא שכחנו להזכיר את הפלא המכונה ויקטור ונבניאמה). היה כיף | לקמפיין התמיכה בפודקאסט

אחרי שהייתה עיתונאית, פרשנית וחברת כנסת, ובמקביל לפעילותה כחוקרת וכותבת מאמרים בנושאים אסטרטגיים בינלאומיים ואזוריים, קסניה סבטלובה מנהלת היום את ארגון "רופס" (חבלים / קשרים) שעיקר עיסוקו הכשרת קאדר צעיר שיעסוק בקידום שיתופי פעולה אזוריים, בילטרליים ומולטילטרליים - ארגון שמחבר בין אנשים צעירים מכל מדינות המרחב, מנהיגי העתיד (יש לקוות) שיובילו עידן חדש בין כל השחקנים שואפי השלום והנורמליזציה במזרח התיכון והקרוב. ויש לקוות ששיתוף הפעולה המדהים שהיינו עדים לו לפני כמעט שבועיים, בבלימת המתקפה האיראנית על ישראל, היה סוג של תרגיל על מודל לקראת עתיד של שיתופי פעולה ובריתות אזוריות. ויש גם פודקאסט בשם "רופס-קאסט" | לקמפיין התמיכה בפודקאסט

אחת התופעות מעוררות ההשראה ביותר בתקופה הסוערת הזו, היא ההתגייסות הגורפת של עורכי דין להגנה ללא תנאים על אנשי המחאה שנעצרים ומוטרדים על-ידי המשטרה והשלטון. אחת הבולטות שבהם היא עו"ד גבי לסקי, חברת מרצ ולשעבר ח"כית מטעם המפלגה ולשעבר נציגת מרצ במועצת עיריית ת"א. וגם ובעיקר  פעילה נמרצת למען זכויות אדם ולוחמת בלתי נלאית במאבק על צביון חברה הישראלית והדמוקרטיה השבירה שלה. בשיחה בהשתתפות אסתי סגל מדברת לסקי על האיחוד המיוחל בין מרצ לעבודה בהובלת יאיר גולן, על העבודה מול המשטרה ובתי המשפט במסגרת מערך "עוטף עצורים" וככל שהיא אופטימית - גם היא היססה כשהתבקשה לענות לשאלה האם אנחנו עדיין דמוקרטיה | לקמפיין התמיכה בפודקאסט

בפרק זמן קצר יחסית עשה סגן הרמטכ"ל לשעבר, אלוף (מיל') יאיר גולן, דרך פוליטית ארוכה למדי. אחרי שהיה חבר כנסת וסגן שר(ה), ניסה להיבחר ליו"ר מרצ וגם הקים תנועה פוליטית עצמאית, הבין גולן שהדרך הנכונה יותר היא לחבור לכוחות קיימים. אז עכשיו הוא מתמודד על ראשות מפלגת העבודה ומנסה לאגד את הרשימות, המועמדים והמנדטים שהלכו לאיבוד באוקיינוס הלאומנות הביביסטית, הדתית והמשיחית שהשתלטה על המדינה. שיחה פתוחה על הכניסה למפלגה אוכלת מנהיגיה, על עקומת הלמידה ההכרחית שבה הוא מתנסה בחודשים האלה, על תוכניות העבודה ועל האתגר האישי ועומס הציפיות. שוחחנו גם על ההכרח להחזיר את החטופים, גם במחיר כבד; על שיקול הדעת שחובה להפעיל בנושא האיראני וגם על התופעות המשיחיות שפשטו בצבא. גולן מבין היטב שזה כנראה הסיכוי האחרון לגאולה ויודע שכל העיניים הליברליות חילוניות דמוקרטיות נשואות כעת אליו | לקמפיין התמיכה בפודקאסט

זה התחיל במחאה שקטה מול האולפנים של ערוץ 14 במודיעין ושיחות מנומסות יחסית עם אנשי הערוץ וכמה מאורחיהם. יוזמה של קבוצה קטנה של אזרחיות ואזרחים שנדהמו מהשקט והאדישות של התקשורת המשודרת נוכח סכנות ההפיכה המשטרית, ובעיקר מההתייחסות לאסון חטיפת מאות האזרחים ב-7 באוקטובר. אחרי שהבינו שגם בערוצים שאינם 14 קשה מאוד למצוא עדות למציאות, סיקור מקצועי ופרשנויות נטולות פניות, הם עברו לשער הכניסה לקריית התקשורת בנווה-אילן, שם פגשו על בסיס שבועי  את העיתונאים, הפרשנים וגם הפוליטיקאים שהגיעו לאולפנים. שיחה בשיתוף אסתי סגל עם שניים מהיוזמים והמוחים הקבועים: אפרת לוי ויונתן פורת לובנסקי. שיחה שמנסה להבין מה קורה לרגילים לדבר למצלמות אילמות כשהם פוגשים בני אדם בשר ודם | לקמפיין התמיכה בפודקאסט

על רקע השמועות על עסקת חטופים משמעותית שהולכת ומתגבשת, כאשר צה"ל יצא בפועל מרצועת עזה ובאופן מעשי המלחמה הסתיימה - השטח הפוליטי התחיל לבעבע. השיחה עם ערן עציון וגבע קרא-עוז מנסה למפות את השתלבות הווקטורים השונים: הצבאי, המדיני, האישי, הפוליטי, האזורי והבינלאומי. בוושינגטון רותחים מזעם על הפגיעה החריגה (וחסרת האחריות) בבכירים האיראניים בדמשק ומפעילים מנופים כבדים לסיום המלחמה בעזה, הרגעת הצפון ומניעת תגובה איראנית משמעותית; וזאת כאשר בזירה המקומית משפחות החטופים איבדו את הסבלנות והאמון מול שקרי הממשלה ונתניהו והצטרפו למחאה זועמת ברחובות, כשבמקביל מתרבות הקריאות לפרישת גנץ ואיזנקוט והקדמת הבחירות | לקמפיין התמיכה בפודקאסט

אין מעשה בלתי דמוקרטי יותר מהקריאה שלא למחות בזמן מלחמה, מלחמה שבפועל כבר לא ממש מתקיימת. ופוסק הפילוסוף פרופ' אבי שגיא: "אין דבר כזה דמוקרטיה בהשהיה". גם לגבי הדילמה שבין החובה לפועל בכל דרך לשחרור החטופים, מבהיר שגיא שמה שהיה נכון (אולי) בשבועות הראשונים של המלחמה, הסתיים מזמן. וגם על המתרחש בעזה יש לו השגות: אסור שנקמה תהיה מטרת המלחמה. פגיעה בעשרות ומאות אלפי בלתי מעוברים וההרס המוחלט של חלקים גדולים ברצועה הם בלתי נסבלים וייזקפו לחובתה של ישראל. וגם אסור שתתקיים התניה הדדית בין הסיוע ההומניטרי לחובת השלטון לשחרר את החטופים | לקמפיין התמיכה בפודקאסט

הרבה נכתב ונאמר על טכניקות המו"מ של ישראל מול החמאס בעניין שחרור החטופות והחטופים - עו"ד  מוטי קריסטל היה שם ועסק בדברים האלה ממש, גם במו"מ סביב חטיפות ישראלים וגם בדיונים מדיניים. "משפחות החטופים חייבות לשמוע את האמת, גם אם היא קשה", הוא מבהיר. "אי הוודאות בלתי נסבלת גם מול האפשרות הרעה ביותר". הוא לא אופטימי בנוגע לשחרור החטופים, מקצתם או כולם - אם בכלל. "עבור סינוואר הם קלפי מיקוח מהמעלה הראשונה והוא לא יוותר עליהם עד שישיג את כל מטרותיו". לגבי המישור הפוליטי, הוא משוכנע שהשבועות הקרובים יהיו מכריעים וקיימת סבירות גבוהה לבחירות עוד לפני סוף השנה | לקמפיין התמיכה בפודקאסט

בשיחות קודמות עסק עמר דנק (נווט קרב בדימוס, סא"ל במיל' וחוקר) בשאלת סיום המלחמות: מדוע קשה לסיים אותן, כיצד הן עשויות להסתיים, השיקולים שמנחים מנהיגים בדרך להמשך המלחמה או החתירה לסיומה ועוד. בנוסף, עסקנו גם בתהליכים שהופכים דמוקרטיות למשטרים היברידיים ומה מאפיין מנהיגים שנהפכים לדיקטטורים "רכים". ברור בעליל שבנימין נתניהו חושש מסיום המלחמה ומאריך אותה כמיטב יכולתו (כולל הסיכול הפומבי של העסקאו לשחרור החטופים). הוא יודע שסיום המלחמה יפתח את תיבת הפנדורה של סיבותיה ומקורותיה, את שאלת חלקו במחדל ההיסטורי ויקלע אותו למאבק נואש על עתידו הפוליטי והמשפטי. ולא פחות חשוב עבורו: יקבע לדורות את מקומו בהיסטוריה כמנהיג שכשל וכזה שיהיה חתום על התבוסה הגדולה בתולדות המדינה | לקמפיין התמיכה בפודקאסט

עד לפני ארבע שנים, עו"ד ורו"ח נאוה רוזוליו לא ממש התעניינה וגם לא לגמרי הבינה בפוליטיקה. אבל הימים אז היו ימי הקורונה, היא התארחה בבית הוריה בירושלים וקפצה מדי פעם לראות מה זה הרעש שבוקע מאזור רחוב בלפור בעיר. הציצה ונפגעה. מאז היא ברחובות, צמודה למגפון, מארגנת צעדות ומצעדים ואמבושים על פוליטיקאים ("משמרות הבושה", "מרעידים" ועוד), מרכזת מידע, מביאה אנשים, מנהלת אינספור קבוצות ווטסאפ ולא נחה לרגע. שיחה על המוטיבציה, האנרגיה, המנוע הפנימי, האזרחים שהתגייסו, הפוליטיקאים שמועלים בתפקידם, על המחירים שהיא משלמת, התוכניות האישיות וההתלבטות שבין המשך הפעילות מבחוץ לאפשרות של כניסה לפוליטיקה וניהול המאבק מבפנים | לקמפיין התמיכה בפודקאסט