פרק 456: דני כרמון ראה הכל בעשרות שנותיו בשירות הדיפלומטי. שיחה על שירות החוץ, הטרגדיה האישית, האנטישמיות וגם על משבר החטופים. הפודקאסט של טובי פולק

לקראת סיום השיחה, ביקש דניאל (דני) כרמון להוסיף משפט אחד אישי שסיכם הכל: "45 שנים עבדתי בשירות המדינה. מתוכן 44 היו מדהימות, מרתקות ומאתגרות ואני לא מצטער על אף רגע - חוץ מרגע אחד...". הרגע שאליו כרמון מכוון הוא אותו יום שחור ב-17 במרץ 1992, שבו התפוצצה מכונית תופת בשגרירות בארגנטינה - פיגוע שבו נהרגה אשתו של כרמון, אליאורה (בפיגוע נהרגו 29 בני אדם ו-242 נפצעו). שיחה על שירות החוץ, האתגרים, הקשיים, השינויים שהוא עבר לאורך השנים; וגם על גילויי האנטישמיות ברחבי העולם (בניגוד לרבים מעמיתיו, כרמון מצדיק את סגירת השגרירות בדבלין וטוען שהדבר היה צריך להתבצע לפני שנים); על הקשר והשוני שבין אנטישמיות להתנגדות למדיניות ממשלות ישראל וגם על הסיטואציה הבינלאומית חסרת התקדים בנושא החטופים. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא